שומרים על החיים- גלגל הצלה
מזוזה
הכנה לפעילות :2 להדפיס את השאלות למשחק )דו צדדי(
הכנה ליצירה: להדפיס את הרכב בדף דו צדדי או בדפים נפרדים ולהדביק אחד לשני.
*מחורר *חוט לכל חניך *אופציה: חרוזים *תמונה של כל ילד
שעת פעילות
הפעלה :1 משחק "זרם חשמלי".
למה פותחים דווקא במשחק הזה? כי הוא מרמז על חשמל, חיוני אך מסוכן וצריך
להשתמש בתבונה ובזהירות.
הפעלה :2 תולים על הקיר שאלות הפוכות – כך שהצד שגלוי הוא הצד שבו כתוב הניקוד
שמקבלים על השאלה לפי רמת הקושי. כל קבוצה בתורה ניגשת ובוחרת את השאלה
שרוצה לענות עליה. אם הם מצליחים, הם מקבלים את הנקודות ואם לא – מעבירים את
השאלה לקבוצה השנייה. הקבוצה המנצחת זאת הקבוצה שצברה את מירב הנקודות.
�� נספחים- שאלות + דפים עם מספרים
סיפור

הנה הטקסט ללא ניקוד:

בימיו של רבי יהודה הנשיא, חי בפרס הרחוקה מלך שהיה עשיר גדול מאוד. בלתי ניתן היה לשער ולתאר את גודל עושרו, את כמות הכסף, הזהב והיהלומים שהיו ברשותו. אותו מלך חשב שכל גדולתו של האדם וכבודו נמדדים רק לפי גודל עושרו, ולא לפי חכמתו או מעשיו.

במשך היום, כשלא עסק בעניני הממלכה, חיפש המלך ארטבן ברחבי העולם אנשים עשירים אחרים אתם יוכל להתידד, ואתם יוכל להתחבר ולעשות עסקים.

שלח המלך את משרתיו ועבדיו לחפש היכן יש אנשים עשירים שהוא יוכל להכירם.

יום אחד, המלך ארטבן יושב על כסא מלכותו, ואחד המשרתים נכנס כשבפיו דבר מה לומר למלך.

'מה בפיך?', שאל המלך את המשרת.

השיב המשרת: 'מצאתי לאדוני המלך איש חכם ועשיר הדר בארץ ישראל, הוא חכם גדול אצל היהודים, הוא הנשיא שלהם, ושמו רבי יהודה. הוא כל כך עשיר שביתו גדול כמו ארמון, כבודו רם ונשא מאוד, וכל הכסף והזהב שלו לא חשובים בעיניו כלום, מרוב עשירותו'.

שמח המלך מאוד מדבריו של המשרת, ואמר: 'הו! זה עשיר כלבבי, עם אדם כזה אני חייב להפגש, אני חייב להכיר אותו, רק אדם כזה שהוא גם עשיר וגם חכם, יוכל להעריך ולכבד אותי ביותר, שהרי בוודאי הוא יבין כמה עשיר וגדול אני, אפילו יותר ממנו'.

'חייב אני להכירו ולהתידד עמו כמה שיותר מהר!', אמר המלך.

ציווה המלך למשרתיו לשלוח לרבי יהודה את המרגלית הכי יקרה שיש לו באוצר, מרגלית שכמותה לא נמצאה בכל העולם, מרגלית נקיה מכל לכלוך ומכל פגם.

'שלחו את המרגלית היקרה הזו במתנה לחכם היהודי. בוודאי הוא לא ימצא מרגלית יותר טובה מזו, וכל מתנה שהוא ישלח לי בחזרה לא תשתווה למחיר שלה, וכך הוא יבין שאין עשיר ממני, ואין אדם מכובד יותר ממני'.

שם ארטבן את המרגלית בתוך תיבה קטנה ומכובדת, ושלח אותה בידיו של שליח חשוב.

גם אגרת קטנה הוסיף לצידה של המרגלית, שבה היה כתוב:

'לכבוד רבי יהודה הנשיא, רבם של היהודים. מתנה זו שלוחה לך ממני, לאות ידידות ביני ובינך, מרגלית אשר אין אפשרות כלל למוד את ערכה. אנא שלח לי בחזרה חפץ או אבן אחרת ששויה כשוי האבן הטובה הזו. בברכה ארטבן מלך פרס'.

כאשר השליח הגיע לרבי יהודה והמתנה בידו, כיבדו רבי יהודה כבוד גדול והזמינו לביתו.

פתח רבי יהודה את התיבה, והתפעל מאוד מהיופי ומהערך הרב של המרגלית המיוחדת, ששלח לו מלך פרס.

קרא רבי יהודה את המכתב בכובד ראש ובירצינות רבה, ולאחר שסיים לקרוא הסתכל סביבו, וחשב בלבו: 'כל ימי לא נהניתי כלל וכלל מעושרי הרב, ולא החשבתי אותו בעיני. רק השתמשתי בו לקיים את מצוות התורה בהידור.

גם ביתי המפואר, בגדי המפוארים וכל חפצי החן שברשותי, רק שימשו להרבות את כבוד בית דוד המלך בעיני הגויים, כדי שלא יזלזלו בישראל, וכדי להרבות את כבוד התורה ולומדיה'.

'לשם מה צריך אני את המרגלית הזו? ומה כבר יש לי שחשוב בעיני, שאוכל לשלוח למלך במקומה?'.

ואז עלה בראשו רעיון נפלא. לקח רבי יהודה מזוזה מהודרת ויפה, עטף אותה בבד יקר, והניח אותה בתוך תיבה מהודרת.

הגיש רבי יהודה את המזוזה לשליח של המלך, ובקש ממנו למסור אותה למלך.

המלך פתח את המתנה ששלח לו רבי יהודה, והופתע מאוד לגלות בתוכה מזוזה. מזוזה יפה ומהודרת, אך 'רק' מזוזה.

כעס מאוד המלך ואמר: 'מה זה? האם הרב היהודי רוצה לצחוק עלי? כל כך הרבה זמן אני ממתין בקוצר רוח למתנה שלו, וכל מה שאני מקבל זה מזוזה?!'.

שלח המלך לרבי יהודה מכתב נוסף, ובו הוא כותב בכעס רב: 'אני שלחתי לך דבר שאין לו ערך ואין לו שוי בכל העולם, ואתה שולח לי מזוזה שאפשר לקנות אותה בכמה מטבעות? האם רצונו של הרב לצחוק עלי?'.

השיב לו רבי יהודה במכתב נוסף: 'אדוני המלך, בוודאי שעושרך רב משלי, וכל רכושי וחפצי אינם שווים אפילו במעט לעושרך הרב'.

'אך דע לך אדוני המלך היקר, שכל החפצים שלי ושלך, אינם שווים בערכם לערכה של המזוזה, שהיא אחת ממצוותיה של התורה הקדושה.

'ולא רק זה אדוני המלך, אלא שאתה שלחת לי דבר שצריכים לשמור עליו שלא יאבד או יגנב, ומרוב דאגה קשה לישון טוב בלילה.

ואילו המזוזה ששלחתי לך, היא שומרת עלינו! ובזכותה אנו יכולים לישון בנחת ובשלווה.

ואפילו לאחר שהאדם נפטר, זכותה של המזוזה שומרת על האדם, ומצילה אותו.

גם אתה אדוני המלך, אם אתה תשים את המזוזה בפתח ביתך, היא תוכל לשמור עליך, על גופך, ועל כל משפחתך. שמירה כזו שום כסף וזהב בעולם לא יכולים לעשות'.

'אם כך', כתב לו רבי יהודה, 'בוודאי שערכה של המזוזה, רב יותר מהמרגלית היפה ששלחת לי'.

אתם יודעים ילדים יקרים מה קרה בהמשך? הבה ונשמע:

מייד אחרי המעשה, בתו היחידה של המלך חלתה לפתע בחולי מוזר ומשונה, רוח רעה הציקה והפריעה לילדה, ושום רופא לא הצליח לרפא אותה ולהחזיר אותה לבריאותה.

המלך היה אובד עצות, מיטב כספו וזהבו השקיע על הרופאים הכי גדולים, שיצילו את בתו היחידה, אולם שום דבר לא הועיל.

כשהמלך כבר כמעט התייאש מהמצב, נזכר לפתע במתנה ששלח לו רבי יהודה, ובמה שכתב לו במכתב: 'גם אתה אדוני המלך, אם אתה תשים את המזוזה בפתח ביתך, היא תוכל לשמור עליך, על גופך, ועל כל משפחתך…'.

קפץ המלך ממקומו, רץ מיד אל המקום בו שמר את המתנה, הרים אותה ביראת כבוד, והניח אותה על פתח הדלת בחדרה של הילדה.

והנה באורח פלא, מיד באותו הרגע יצאה הרוח הרעה שהציקה לילדה, והילדה הבריאה באותו הרגע.

אז הבין המלך את מה שכתב לו רבי יהודה, שמצוות ה' מעניקות לאדם, מה שכל הכסף והזהב בעולם לא יכולים לעשות.

ס ר ט ו ן
קישור
י צ י ר ה
לפני הכנת היצירה המדריכה משוחחת עם הילדים על משמעות תפילת הדרך.
בהמשך לחוקים ולכללים שלמדנו שעליהם יש לשמור בשביל להגן על עצמינו, ישנה
תפילה מיוחדת שנאמרת בדרכים= תפילת הדרך. זו תפילה שאומרים אותה בנסיעה
או בטיסה ובה אנחנו מבקשים מאלוקים שישמור עלינו מהסכנות שבדרכים. המדריכה
יכולה להקריא את מילות התפילה ולהסביר שבזכות שמירה על כללי הבטיחות ואמירת
התפילה בדרך, ניסע לשלום ונחזור לשלום.
מהלך היצירה:
צובעים את הדפים וגוזרים לפי קווי המתאר. ניתן להדפיס דו צדדי או להדביק אחד עם
גב לשני בסיום הגזירה.
מחוררים למעלה, ומשחילים חוט לתלייה ברכב.
ניתן להשחיל חרוזים על החוט.