יום 14 – סבלנות, התמדה ושמירה על הזמנים

עזרים והכנה מראש

• מדבקות ב-8 צבעים / צבעי פנים ב-8 צבעים
  • טושים שחורים לא מחיקים / מגבונים להסרה
  • דפי עזר לחניכים (נספח מספר 1)
  • פתקים וכלי כתיבה
  • כוסות חד"פ
  • צלחות חד"פ
  • 48 סוכריות קטנות
  • לוח משחק
  • כרטיסיות שאלות ומשימות
  • קובייה גדולה
  • חיילי משחק
  • מנגנון שעון
  • 2 קרטונים בגודל A4 לכל חניך
  • 2 דפים צבעוניים בגודל A4 בשני צבעים
  • סרגלים, דבק, טושים, טיפקס/טוש לבן
  • 12 מקלות ארטיק לכל חניך

חלק 1: פתיחה – דקה אחת של משימות (10 דקות)

החניכים מקבלים אתגר: לבצע 10 משימות קצרות בתוך דקה אחת בלבד – להרים ידיים, להסתובב, לשתות, לקפוץ, לחייך, לומר מילה טובה, לרקוד שנייה, להגיד פסוק, לברך, לשיר שורה משיר ועוד. בסיום נשאל: האם כל הדקות שלנו ביום מנוצלות כמו הדקה הזאת? המסר – כל דקה חשובה!

חלק 2: תרגיל זמן אישי (15 דקות)

מניחים שולחן במרכז ועליו המון פתקים – כל פתק מייצג חצי שעה. המדריכה מקריאה סדרת שאלות, וכל חניך לוקח פתקים לפי כמות הזמן שהוא מעריך לכל משימה:

1. כמה זמן אתה מתארגן בבוקר?

2. כמה זמן אתה לומד?

3. כמה זמן אתה עוזר בבית?

4. כמה זמן אתה לומד למבחנים?

5. כמה זמן אתה אוכל 3 ארוחות?

6. כמה זמן אתה ישן?

7. כמה זמן אתה משחק?

8. כמה זמן אתה מתקלח?

לאחר הספירה – כמה זמן יצא לכל אחד? האם זה באמת 24 שעות? מסכמים יחד: לפעמים הזמן "בורח" בלי שנשים לב. בואו נחשוב איך לנצל אותו טוב יותר!

חלק 3: פעילות שטח – ק.ג.ב (30 דקות)

הסייעות מפוזרות בשטח, לכל אחת צבע שונה של מדבקה או צבע פנים. חניך שמוצא סייעת, מקבל את צבעה רק לאחר שמבצע את המשימה שהוטלה עליו (המשימות בנספח 2). המטרה – לאסוף את כל 8 הצבעים.

במקביל, שוטרות מסתובבות עם טוש שחור או מגבון ומוחקות צבע קיים. מי שנפסל – צריך לבצע שוב את אותה משימה מול אותה סייעת. מי שהשיג את כל 8 הצבעים – מגיע לנקודת הסיום ומקבל פרס (כגון: ממתק/ארטיק/ברד).

לגיל הרך – ניתן לבצע בקבוצות עם ליווי מדריכה.

חלק 4: משחק מנקלה סוכריות "זמן שווה ערך" (20 דקות)

מחלקים את הכיתה לשתי קבוצות. כל שקע מכיל 4 סוכריות. משחקים לפי הכללים של 'מנקלה' – בכל תור ילד אחד מהקבוצה משחק. בכל פעם שנוחתת סוכריה ב'בית' של הקבוצה אותו ילד צריך להגיד איך הוא הולך לנצל היום יותר את הזמן בשעות שהוא יהיה בבית. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה עם הכי הרבה סוכריות ב'בית'.

חלק 5: יצירה – שעון אישי לניהול זמן (30 דקות)

כל חניך יוצר שעון אישי מנייר:

• קרטון בסיס ושני דפים צבעוניים כבסיס עיצובי
  • מקלות ארטיק כשעות
  • חיבור מחוגים עם מנגנון שעון
  • סימון שעות אישיות (לימודים, תחביבים, עזרה, זמן פנוי)
  • הוספת לוגו קייטנת חב"ד

כל ההוראות המלאות – בסרטון ההדרכה המצורף בתיקיית הדרייב.

חלק 6: שעת סיפור – "משל האבנים הגדולות" (15 דקות)

יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למינהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות האקדמאיים היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה בנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי "להעביר את החומר".

"אנו עומדים לערוך ניסוי". מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו, הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?". כולם השיבו: "אכן".

המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האומנם?". ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני חצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו – המרצה הזקן – אל הקהל ושאל: "האם מלא המיכל?". עתה התחילו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא". "נכון" – ענה המרצה הזקן.

חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?". הפעם, ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים: "לא!". "נכון" – השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו המנהלים רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.

המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?". בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות – אם באמת מתאמצים – תמיד ניתן להוסיף ולדחוס עוד פגישות ועוד מטלות". "לא" – השיב המרצה הזקן – "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי הזה, היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולן אחר כך".

דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר? מה שחייבים לזכור" – הוסיף הזקן ואמר – "הוא שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם".

בתנועת יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו, ויצא באיטיות מן האולם.

חלק 7: סיכום יומי (10 דקות)

משוחחים עם הילדים: מה למדתם על התמדה? על שמירה על זמן?

כל חניך מתבקש לבחור "אבן גדולה" אחת – ערך שחשוב לו מאוד, ולכתוב או לצייר אותה על פתק. מדביקים את הפתקים יחד על לוח מרכזי עם כותרת: "האבנים הגדולות של חיינו".