היום השני – אנגליה
פעילות פתיחת נושא
במסדר:
החומרים הדרושים :
.1 פתקי 'תודה' ב 12 שפות, בכמות גדולה.
מהלך הפעילות :
פתקי 'תודה' בכל השפות של המדינות בהם נבקר במהלך המסע מפוזרים בכל השטח. המטרה
של כל חניך – להשיג את כל הסט ) 12 תודות(.
שולחים את כולם יחד להתחיל לחפש, כשיש חניך אחד שמצא את הכל מכנסים את כולם בחזרה.
קוראים לאותו חניך, ושואלים אותו האם היום יצא לו להגיד תודה לפי כמות הפתקים שיש לו?
מן הסתם התשובה תהיה 'לא'…
נבקש ממנו למצוא עכשיו, 12 דברים שקרו רק היום – שעליהם הוא יכול לומר תודה. בהתחלה
הוא יחשוב ויתלבט, אך כשהוא יראה שממש על כל דבר צריך להגיד תודה, כי כלום לא ברור
מאליו – הוא יריץ את שאר הדברים.
נסביר לכולם שזאת המשימה שלהם להיום. לנסות להסתכל על מה להודות… על זה שקמנו, על
זה שאמא הכינה לנו שוקו בבוקר, על אבא שעזר להתלבש, על המדריכה שנתנה מילה טובה.
כשמתרגלים לומר תודה, ולהכיר טובה לכל מי שסביבנו – העולם נהפך לטוב יותר …כקבוצה:
החומרים הדרושים:
.1 ממתק/ שי
מהלך הפעילות :
משחקים את המשחק ' חוקיות', המדריכה מעבירה חפץ מסויים/ ממתק מסויים – וכל חניך
מנסה שהחפץ יהיה שלו.
איך החניך מקבל את החפץ? יש 'חוקיות' מסויימת עליה המדריכה החליטה מראש, לדוגמא: רק
מי שיתפוס את החפץ עם יד אחת, החפץ יהיה שלו.
בתחילה משחקים סבב או 2 עם חוקיות אקראית, ובפעם האחרונה – החוקיות היא שמעבירים
חפץ בין המשתתפים והם צריכים להגיד תודה כשהם מקבלים אותו.
מי שאומר תודה, מקבל את החפץ.

פעילות מרכזית
החומרים הדרושים:
.1 מדבקות ב8 צבעים/ צבעי פנים ב8 צבעים
.2 טושים שחורים לא מחיקים/ מגבון מסיר איפור
.3 דפי עזר להדפסה לחניכים – נספר מספר 1
מהלך הפעילות:
ק.ג.ב –
הסייעות מפוזרות ברחבי שטח הקייטנה. לכל אחת מהן מדבקות בצבע שונה / צבע פנים בצבע
מסויים. החניכים צריכים לאתר ברחבי השטח את אחת הסייעות. )גילאי גן מומלץ ללכת יחד עם
המדריכה כקבוצה ולא להתפזר(. המטרה של כל אחד להשיג את כל 8 הצבעים על הדף או על
הפנים. איך עושים את זה? חניך שמאתר סייעת – בשביל להשיג את הצבע שלה עליו לבצע את
המשימה של אותה סייעת. )נספח מספר 2(
בין הילדים, מסתובבות גם ה'שוטרות', שמסתובבות עם טוש שחור ו'מבטלות' מדבקה קיימת.
או לחילופין אם בחרתם להשתמש בצבעי פנים, השוטרת מוחקת את אחד מהצבעים של החניך
אותו תפסה. אותו ילד יצטרך לשוב לסייעת שחילקה את הצבע הזה, ולבצע שוב את המשימה.
כל ילד שהשיג את כל 8 הצבעים, מגיע לנקודת איסוף שנקבע מראש – רצוי להביא תשופר קטן
לכל מי שסיים. ממתק/ ארטיק / ברד וכו.
יצירה מרכזית
החומרים הדרושים:
.1 פאזל לב לכל חניך – קישור לרכישת פאזל לב
.2 טושים לא מחיקים
.3 דפי צביעה לדוגמא, אותם אפשר להעתיק ללב

מהלך היצירה:
בטוש שחור דק משרטטים ציור שקשור להכרת הטוב. אפשרי להקדיש את זה להורים, ולהכיר
להם טובה על כל מה שהם עושים עבורנו. מצורפת חוברת עם שלל ציורים, מהם אפשרי שכל
ילד יבחר כמה דברים עליהם הוא רוצה להודות, ויעתיק אותם ללב.
לאחר הסרטוט מפרקים את החלקים, וצובעים כל חלק בנפרד – בצורה כזאת שכל חלק צבוע
בצורה שונה מהחלקים שלידו.
בסיום המלאכה מרכיבים בחזרה את הפאזל – ויוצאת תמונה מעניינת ומיוחדת.

שעת סיפור
אותו אוכל, אורח אחר…
מבוסס על דברי חז"ל במ סכת ברכות ) נח, א ( :
אורח הוזמן לשבת אל בית משפחת כהן. הגיע, נקש על הדלת בעדינות. 'כמה יפה מצידם שהזמינו
אותי!' הוא חושב. 'מוקירים אותי, חושבים עלי, מכבדים ומזמינים אותי!' בני הבית פתחו את
הדלת בשמחה. 'אהה… כמה שמחים הם בבואי', מתרגש האורח. 'איזו הארת פנים!'
לעיני האורח נגלה בית נקי ומצוחצח. הרצפה מבהיקה, מפה צחורה פרוסה על השולחן, כלים
נאים ערוכים בטוב טעם, מפיות נאות נתונות בכוסות גבוהות. 'איזו טרחה! כמה שימת לב לכל
פרט! רואים שהם התאמצו מעל ומעבר, כדי להעניק לי הרגשה טובה ונעימה!'
סעודת השבת הוגשה כיד המלך. חלות ריחניות, מבחר סלטים מגוונים, תבשילים משובחים,
משקאות מיוחדים, עוגות, פירות ופיצוחים. 'לא ייאמן, חושב האורח לעצמו, כמה טרחו בשבילי!
ערכו קניות רבות שבודאי עלו ממון רב, סחבו, ארגנו, שטפו, קילפו, טיגנו ובישלו, לשו ואפו,
קישטו וערכו. כל הכבוד להם!'
כך חלפה השבת, כשהאור ח לא חדל להתפעל מן האירוח הנפלא: החדר הנעים שייחדו לו, המיטה
הנוחה שהכינו במיוחד עבורו, היחס הלבבי, הסעודות העשירות, השתיה החמה שדאגו להגיש לו,
ולבסוף – במוצאי שבת טרח המארח האדיב להחזירו במכוניתו הפרטית לביתו! 'אין ספק, הם
טרחו והתאמצו בשבילי מעל ומעבר!'
•
לשבת הבאה, שוב הוזמן אורח לשבת אל בית משפחת כהן. נקש אף הוא על הדלת. 'כן', חושב
לעצמו האורח, 'ידוע שמשפחת כהן אוהבת להזמין אורחים. יש אנשים כאלה, זה עושה להם טוב
על הלב. אווירה חגיגית יותר, מעניינת יותר. אז הנה, השבת הם מצאו אותי'.
בני הבית פתחו את הדלת בשמחה. 'יפה מצידי, מרגיש האורח, זכיתי לשמח יהודים, איזו מצוה
יש לי…' הבית נקי ומצוחצח, הרצפה מבהיקה, מפה צחורה פרוסה על השולחן, כלים נאים ערוכים
בטוב טעם, מפיות נאות נתונות בכוסות גבוהות. 'הם בהחלט אנשים מאורגנים ומסודרים, ויש
להם בית יפה', חושב האורח. 'איזה שולחן גדול הם צריכים עבור כל בני הבית, בלי עין הרע, כן
ירבו. אז בסך הכל מה עשו הם למעני? נו, הוסיפו עוד צלחת אחת…'
סעודת השבת הייתה ממש כיד המלך. חלות ריחניות, מבחר סלטים מגוונים, תבשילים משובחים,
משקאות מיוחדים, עוגו ת, פירות ופיצוחים. 'הם יודעים לאכול האנשים הללו, אין מה לומר!
יודעים לבשל טוב ולאכול טוב. ועם שפע שכזה, אורח אחד לא מעלה ולא מור יד כלום!'
כך חלפה השבת. חדרים נאים, מיטות נוחות, אוכל בשפע ובטוב טעם. האורח מביט בהכל וחושב
לעצמו: 'איזו רמת חיים גבוהה יש להם, מה הפלא שנחמד להם להזמין אורחים…' במוצאי שבת,
שמח האורח מהצעת ה'טרמפ' של בעל הבית. 'הוא רוצה כנראה להתאוורר קצת', חושב האורח,
'או שהיו לו כמה סידורים, אז הוא הקפיץ אותי על הדרך לביתי…'
תובנה ואפשרות לדיון:
שימו לב מה קרה כאן:
אותה משפחה, אותו אירוח, או תם תנאים. האורח הראשון – ק יבל הכל בשמחה ובהערכה.
והאורח השני – קיבל את אותו אירוח בדיוק – באפס הערכה! איזו הסתכלות שונה!
עכשיו בואו נבדוק את עצמינו – איך אנחנו מסתכ לים על הורינו, שפתחו לנו את ליבם והעניקו
לנו הכל מרגע לידתנו ועד היום? האם אנחנו חכמים מספיק להעריך ולהוקיר? או שאנחנו
מקבלים הכל כמובן מאליו? האם אנו מתנהגים כמו האורח הראשון, או חלילה כמו האורח
השני…?