היהלום שבדג
יוסף מוקיר שבת
הכנה לפעילות :1 *מפה לבנה *להדפיס פתקים שכתוב עליהם מילים הקשורות לשבת.
*פלסטלינה
הכנה ליצירה:
אופציה א': חומרים להכנת חלות+ תבנית לכל חניך. *להדפיס לכל חניך דף מתכון
אופציה ב': *קרטון ביצים *טושים *פונפונים *מנקה מקטרות *דבק
חידת סרטון לגילוי נושא
שעת פ עי ל ו ת
הפעלה :1 במרכז מול כולם מונח שולחן ריק – עם מפה לבנה בלבד.
כל קבוצה מקבלת פתק, בפתקים כתוב: 1. נר 2. כוס ויין 3. לחם 4. דג 5. בשר 6. סלט 7.
שתיה
כל קבוצה מקבלת פלסטלינה וצריכה ליצור בתוך זמן מוגבל את מה שכתוב לה בפתק.
כשכל קבוצה כמובן לא יודעת מה כתוב לקבוצה האחרת. כשמסיימים, כל קבוצה בתורה
מגיעה ושמה על השולחן את מה שהכינה. מבקשים מהילדים לנחש מה לדעתם הנושא,
והנושא כמובן 'שבת המלכה'.
הפעלה :2 המשחק 7 בום, ולהסביר על עניין השבת כיום השביעי בשבוע, יום מנוחה
אחרי 6 ימי בראשית שהיו מלאי עשיה.
הסבר על המשחק: הקבוצה מונה את המספרים הטבעיים, כאשר על כל משתתף לנקוב
בשמו של המספר הבא, אלא שחל איסור לבטא מספרים מסוימים: אין לבטא מספרים
המכילים את הספרה שבע או מתחלקים בשבע ללא שארית. במקום לבטא מספרים אלו,
יש לומר "בום". שחקן שמתבלבל יוצא מן המשחק והספירה מתחילה מחדש.
סיפור

בעיר אחת חי אדם אחד ושמו יוסף. יותר מכל אהב יוסף את השבת. בכל ימי השבוע היו עולים על שולחנו רק פת לחם ומים, אבל לכבוד שבת היה קונה דגים, בשר ויין. כל השבוע היה חוסך יוסף כסף, אוסף מטבע למטבע, עד שביום שישי היה הולך אל השוק בארנק מלא מטבעות ובלב מלא שמחה, לקנות מיני מטעמים לשבת. כאשר לא הצליח לחסוך די כסף לקניית מאכלים לכבוד השבת, היה לווה כסף. כל אנשי העיר ידעו עד כמה אוהב יוסף את השבת, ולכן קראו לו כולם 'יוסף מוקיר שבת'.

בעירו של יוסף מוקיר שבת חי גם נוכרי עשיר מאוד. על שולחנו עלו בכל יום דגים, בשר ויין משובח, היה לו בית מרהיב ונכסים מרובים, ולא חסר לו דבר.

יום אחד אמרו לו הכלדיים חוזי העתידות: "בעתיד תאבד את כל נכסיך, משרוך נעליך ועד ביתך, כל אשר לך יעבור לידי יוסף מוקיר שבת."

הנוכרי העשיר לא הכיר את יוסף, אבל הוא לא התכוון לתת למישהו את כל כספו ורכושו, לא את השרוך ווודאי שלא את ביתו המפואר. מה עשה? מכר את כל נכסיו: את הבתים, הרהיטים, הבגדים והתכשיטים. מכר הכל, ובכסף הרב שקיבל קנה מרגלית, אבן חן גדולה ויקרה מאוד.

לעולם לא אפרד מהמרגלית, אמר הנוכרי בלבו ותפר את המרגלית לתוך כובעו. אף אחד לא ייקח ממני את המרגלית שלי.

לכל מקום הלך הנוכרי והכובע לראשו ובתוכו המרגלית: לשוק ולנהר, לביקור אצל שכניו ולשחייה בים. כשהמרגלית איתו – עושרו איתו.

יום אחד, בשעה שעבר הנוכרי על גשר, נשבה פתאום רוח והעיפה את הכובע מראשו. ניסה הנוכרי לתפוס את הכובע אך הרוח הייתה חזקה, והנוכרי ראה את כובעו נופל אל תוך מי הנהר. זמן רב עמד על הגשר והביט אל המקום שבו טבע הכובע ובו כל כספו, כל רכושו, כל אשר היה לו. הכובע טבע ואיתו המרגלית.

באחד מימי השישי עמד דייג על אותו הגשר ודג דגים. השמש כבר עמדה לשקוע כשהחכה שלו התחילה לזוז בפראות, וכמעט הפילה אותו אל תוך הנהר! אחז הדייג את החכה בחוזקה ומשך בכל כוחו, והנה – בחכה עלה דג גדול ושמן.

לקח הדייג את הדג הגדול ורץ אל השוק. כשהגיע, נוכח שהשוק כמעט ריק, הקונים חוזרים לבתיהם בסלים מלאים והרוכלים מקפלים את הדוכנים. "מי יקנה את הדג עכשיו?" שאל הדייג את הרוכלים. "לך אל ביתו של יוסף מוקיר שבת," ענו לו הרוכלים, "הוא תמיד קונה מאכלים משובחים לכבוד השבת, הוא ישמח לקנות ממך דג גדול ונהדר כל כך."

וכך היה. הלך הדייג אל יוסף מוקיר שבת. ראה יוסף את הדג, קנה אותו בשמחה ומיהר להכינו לפני שתיכנס השבת. כשפתח יוסף את הדג לנקותו מצא בתוך בטנו מרגלית גדולה ומנצנצת, המרגלית של הנוכרי העשיר שהוטמנה בתוך כובע שנפל למי הנהר ובלע אותו הדג.

בצאת השבת הלך יוסף מוקיר שבת ומכר את המרגלית. זהב מרובה קיבל עבורה, וזקן אחד שראה אותו אמר לו: "מי שמכבד את השבת, השבת גומלת לו."

ס ר ט ו ן
קישור
יצירה
אופציה א': הכנת חלות. ניתן להדפיס גם את דף המתכון ולצבוע בזמן שהבצק
תופח.
מתכון
אופציה ב': יצירת פרחים לשבת ניתן לראות בחוברת דוגמא