'כשהרבי עורך 'מגבית':

א) גם אלו שאין באפשריותם ליתן – לא יפרשו מן הציבור (ובפרט ע"פ האמור לעיל אודות גודל הזכות שבנתינה זו), ויתנו – לכל הפחות – סכום של י"ח סענט, שזהו דבר השוה לכל נפש.
ב) ע"פ הכלל "זכין לאדם שלא בפניו" – יכולים ליתן גם בשביל אלו שאינם נוכחים עכשיו.
ג) את הסכום שקיבל כאו"א על עצמו – ימסרו עד שמונה ימים. וגדולה זכות נתינת הצדקה ביום זה לפעול שכ"ק מו"ח אדמו"ר – בעל השמחה והגאולה – יעורר רחמים על כאו"א, בכל המצטרך לו, בגשמיות וברוחניות.
(שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשי"ב.)

מוסיף ברכה בגשמיות:

וכיון שעי"ז גורמים נחת-רוח לבעל השמחה – "נחת (רוח)" הוא (מלשון "ניחוח", וגם) מלשון נחות דרגא – הרי זה ימשיך תוספת ברכה והצלחה לכל אחד ואחת (שיעשו זאת) עם כל בני ביתם, להמצטרך להם, בגשמיות או ברוחניות, או בשניהם יחד.
(שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשי"ג)

התקשרות לנשיא הדור - ע"י תרומה למוסדות הנקראים על שמו בי"ב תמוז:

ומזה מובן גודל מעלת ההתקשרות אל הצדיק כאשר מתקשרים עמו בענין של חינוך, שזהו ענין שמביא פירות ופירי פירות עד סוף כל העולם, וההתקשרות היא ע"י ענין של מעשה, היינו, ע"י השתתפות כספית, שעל זה נאמר בתניא ש"הואיל ובמעות אלו הי' יכול לקנות חיי נפשו" – אפילו פרוטה אחת שיכול לקדש בה אשה, ועאכו"כ כאשר נותן כו"כ פרוטות – "הרי נותן חיי נפשו", ועי"ז נתעלה החיות שלו (וכל עניניו) למעלה מעלה ביותר.
(שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשי"ד.)

וכיון שהתנדבות זו נוגעת לענין ההתקשרות (כנ"ל), הרי מובן שהפירסום בזה אין בו שום מעלה, הלואי שלא יקלקל – לכן המנהג הוא שכל אחד נותן את נדבתו בחשאי ובהצנע לכת, ובפתקא מיוחדת כותב את שמו ושם אמו, בכדי שיזכירו אותו על הציון.
(שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשי"ז)

מזרז הגאולה:

וכרגיל במגביות אלו – בודאי יתן כל אחד כפי נדבת לבו הטהור, ועוד יותר מזה, כי, גם בנוגע ל(נדבת ה)לב שייך הענין של מסירת נפש.
ועי"ז תומשך השמחה והגאולה לכל אחד ואחד בענינים שלו ושל בני ביתו, ומהגאולה הפרטית (כמבואר ענינה באגה"ק) נבוא בקרוב ממש לגאולה הכללית – הגאולה האמיתית והשלימה של כל בני ובנות ישראל, ע"י משיח צדקנו, במהרה ממש.
(שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ו)