מדוע נחוץ חינוך?

אם יש בשליטתנו גורם בודד אחד שמסוגל להשפיע על מהותנו כבני אדם, הרי זה החינוך. החינוך הוא הבסיס והתמיכה של התרבות. כדי ליצור בני אדם בריאים ושלמים, אנשים אשר ינהלו חיים משמעותיים ולא אנוכיים, אנו מוכרחים לחנך את ילדינו.
אבל מה עולה במוחנו כשאנו רואים את המילה חינוך? רבים מאיתנו עשויים להעלות את אותה התמונה: עשרים או שלושים ילדים שאת פניהם הנקיות רחצו הורים אוהבים, רוכנים על שולחנותיהם או מקלידים במחשב.
אין כל רע בתמונה הזאת - אלא אם כן אנו סבורים שזאת התמונה היחידה של חינוך שאנחנו צריכים לראות. חינוך אין פירושו רק רכישת הכישורים הדרושים כדי להתפרנס; חינוך פירושו ללמוד להבין את החיים עצמם. מה הם החיים? החיים הם הכרה בא-ל ובשליחות שהטיל עלינו לעדן את עצמנו ולקדש את העולם.
החינוך האמיתי הוא משהו אשר נוגע עמוק בתוך האדם, ומעניק לכם את הכוח להשתמש במידע שאתם קולטים כדי להעשיר את היצירתיות הפנימית שלכם. החינוך פירושו שאתם, ידידיכם ובני משפחתכם נעשים רגישים יותר לעולם של אמת, ומחויבים לטוב שהוא כביר יותר מתשוקותיכם האישיות.
רק לאחר שהתחלנו להחדיר את האידיאלים הללו בילד עלינו להמשיך ולתת בידיו את הכלים להישרדות. המדוע של החינוך צריך להיות קודם לאיך. אנחנו מלמדים את הילדים מתימטיקה כדי שיוכלו לחשוב בצורה מאורגנת ולעשות עסקים; אנו מלמדים אותם שפות כדי שיוכלו להעביר את הרעיונות שלהם; אנו מלמדים אותם את המדעים כדי שיוכלו להבין את התכונות הפיסיקליות של העולם שהם חיים בו כל זה טוב ויפה, ובלי ספק חשוב. אולם אף אחד מהמקצועות האלה לא ישפיע בהכרח על התנהגותו המוסרית של הילד בחיי היום יום.
כפי שראינו במהלך ההיסטוריה, אפשר בהחלט שמישהו יהיה בקיא במדעים, למשל, וישתמש בכישרונותיו באופן הרסני. וכאשר מתעמתים עם אדם כזה ואומרים שעליו בהתאם לרצון בוראו, יש שיאמר בכנות: "לימדו אותי דברים רבים בכל שנות לימודי בבית הספר, אולם מעולם לא לימדו אותי מדוע עלי להתנהג בצורה נאותה". להניח לילד לגדול ולבחור את מערכת הערכים שלו מתוך מחשבה שאסור לנו לפגוע בחירותו האישית - הרי זה מגוחך כשם שמגוחך שהורה ייתן לילד לבחור אם לקבל חיסון או לא.
לפיכך, העברת מידע היא רק מרכיב אחד פשוט למדי של החינוך. חינוך אמיתי - חינוך לחיים - פירושו ללמד את הילדים שיש להם אחריות בלתי מתפשרת כלפי ה', לחיות באופן מוסרי ואתי. זה יתמוך בכל אחד מהם, וייצור עולם טוב יותר לילדיהם ולדורות הבאים.
חינוך פירושו גם להתמודד עם הסתירה שבילדות. מצד אחד אין לילד היכולת להבדיל בין טוב לרע, וודאי שאין לו הבגרות הנחוצה כדי לבחור בטוב - למען הטוב, ולהתרחק מרע - משום שהוא רע. מאידך גיסא, נפשו ואופיו של הילד מתעצבים במרוצת הילדות. לכן יש לחנך את הילדים להרגלים טובים ולהבדיל בין טוב לרע עוד לפני שכף רגלם דורכת בבית הספר. כאשר האדם מתבגר ומערכת הערכים שלו וכן אישיותו מעוצבים כבר קשה יותר להשפיע על השקפתו.
·

זוג נשוי ביקר רב חכם כדי להיוועץ בו איך לחנך את בנם בן השתים עשרה. אמר להם הרב: "באתם אלי באיחור של שתים עשרה שנה". היצור האנושי הוא כמו עץ. אם שורטים ענף של עץ מפותח לגמרי משפיעים רק על הענף, אבל אם שורטים זרע אפילו שריטה זעירה, ישפיע הדבר על גידולו של העץ כולו".
·

מאחר שהחינוך הוא החיים עצמם, הוא אינו מסתיים אף פעם. החינוך הרשמי מסתיים אמנם כשאנו עוזבים את בית הספר, אבל החינוך עצמו הולך ומתעצם ככל שאנו מתנסים יותר בחוויות החיים ומגיעים להבנה עמוקה יותר של מקומנו בעולם. אין זה משנה מה גילנו וכמה נאורים אנו מבחינה אינטלקטואלית, תמיד עלינו לשאול את עצמנו: עד כמה אני מבין מהם חיים פנימיים בעלי משמעות? עד כמה אני מאושר? רבים מאיתנו יופתעו לגלות כמה צעירים אנו מבחינת הרוחניות שלנו, עד כמה עלינו ללמוד עוד את נפשנו שלנו, ועד כמה אנו צריכים עוד לפתח מערכת יחסים בוגרת עם ה'.

(מתוך הספר 'הדרך לחיים של משמעות' הרב סימון ג'יקובסון. מעובד על פי תורתו של הרבי מלובביץ')