ה"שיבה למקורות"

בדורנו זה נותנים לנו מלמעלה אפשרויות כאלו שהן ללא תקדים, ובעוונותינו הרבים ולצער הכי גדול אין מנצלים אותן כדבעי.

אחת האפשרויות היא:

לאחרונה נהיה התעוררות חזקה אצל הנוער, המכונה בשם "שיבה אל המקורות". הם רעבים וצמאים לדבר ה', אלא שלעת עתה הנה חלק מהם אינם יודעים היכן נמצא דבר ה', ואין הדבר תלוי אלא באלו הנמצאים כבר בתוך המים, אין מים אלא תורה (בבא קמא יז,א), שיסבירו להם שהרעב והצמא שלהם הוא לתורה תמימה ללא פשרות.

ענין אחד, צד השלילה, הם כבר עשו: הם שברו את הפסלים והצלמים שהעמידו חלק מהוריהם. הם נוכחו לדעת שהשיטות מעשה ידי אדם שהחזיקו מהם לפני ארביעים-חמישים שנה כוזבות הן. ומעכשיו לא נשאר אלא להביאם לענין השני, לצד החיוב - לימוד התורה וקיום המצות.

זוהי שעת הכושר ועת רצון, וניתן לפעול הרבה מאד...

עכשיו זהו זמן של "קול דודי דופק פתחי לי" (שיר השירים ה,ב). הקב"ה דופק על דלת לבו של כל יהודי ומבקש שיפתחו לו פתח כחודה של מחט על כל פנים, שכן "ראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה" (שם), הוא אינו יכול לסבול עוד כביכול את חשכת ליל הגלות, וכאשר יפתחו פתח, יגמור הקב"ה את השאר ויביא את הגאולה.

(משיחת פורים תשכ"ג - לקו"ש ד עמ' 1369)